החלטה בתיק ע"מ 3499/09

העורר נעצר בתום מרדף משטרתי רכוב ורגלי, שהחל בעקבות קבלת מידע מודיעיני אודות שני כלי רכב גנובים הנוסעים באזור ענתא. במהלך מרדף זה, נהג העורר ברכב אחד וחברו ברכב שני. במהלך בריחתם, פגע חברו של העורר באופנוען וכתוצאה מהתנגשות זו, נפטר האופנוען. העורר מצידו ביצע מספר עבירות תנועה. לאחר התרחשות התאונה המשיך העורר בנסיעתו עד שהבחין בכוחות משטרה נוספים והבין שאין באפשרותו להמשיך בנסיעה, על כן, עצר את רכבו וברח רגלית מהמקום. לצורך הטעיית כוחות המשטרה אף הוריד את חולצתו. לאחר זמן קצר ובתום חיפושים, נתפס העורר במרחק של כקילומטר. זהו תמצית האירוע המהווה עיקרו של כתב האישום שהוגש נגד העורר.

בחקירה הסתבר עוד שהעורר נהג ברכב האמור ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח ומבלי שהיה בידיו היתר נהיגה לרכב הנושא לוחית זיהוי ישראלית. עוד הודה העורר קיבל את הרכב האמור ביודעו שמדובר ברכב גנוב אותו הוביל לעיר רמאללה תמורת שכר.  לאור כל אלה, הועמד לדין בשורה של עבירות, בראשן קבלת רכב גנוב והפרעה לחייל.

בימ"ש קמא, אשר נדרש להורות על מעצר העורר עד לתום ההליכים, קיבל את הבקשה. בהחלטתו קבע כי התנהגות העורר סיכנה באופן ממשי את הנוסעים בכביש ואף מעלה חשש ממשי להימלטות. על כן, הורה ביהמ"ש כאמור על מעצר העורר עד לתום ההליכים.

החלטה זו ניתנה בתאריך 6.8.09 והיא נשואת הערר הנוכחי. נציין עם זאת, כי בתאריך 18.11.09 הוגשה בקשה לעיון חוזר אשר נדחתה בהיעדר עילה.

בערר ביקש הסנגור להפריד הפרדה מוחלטת בין התנהגות העורר ובין זו של חברו. הסנגור הדגיש כי העורר לא היה מעורב בגרימת מותו של נהג האופנוע וכל פשעו מסתכם בכך שהוא הוביל רכב גנוב מרחק נסיעה לא ארוך תמורת סכום כספי זעום. לדעת הסנגור, בנסיבות אלה אין למצוא כל מסוכנות בהתנהלותו של העורר. עוד טען הסנגור כי העורר מתגורר בשטח C, התחתן לא מזמן ופרנסת אמו הגרושה תלויה בו. על כך הוסיף הסנגור כי תקופת המעצר עד כה הספיקה ליצור הרתעה הולמת. לאור האמור, ביקש הסנגור להורות על שחרור מרשו בתנאים אותם יראה ביהמ"ש לנכון.

התביעה הצבאית התנגדה נמרצות לערר תוך הסתמכות על החלטת בימ"ש קמא והדגשת הסיכון הטמון במעשי העורר.

דין ערר זה להידחות.

הצדק עם הסנגור כי יש לבחון את שאלת מעצרו של העורר על פי מעשיו הוא ולא לאור התנהגות חברו עליה לא הייתה לעורר כל שליטה. יחד עם זאת, גם אם ננתק באופן מוחלט בין האירועים, התנהלות העורר במהלך כל האירוע מקימה באופן ברור עילות מעצר, כפי שנקבעו כל ידי בימ"ש קמא. העורר נהג באופן מסוכן כאשר ביצע פניית פרסה אסורה, חצה קו הפרדה רציף, לא ציית להוראות המשטרה לעצור ואף ברח מהמקום. ביהמ"ש העליון עמד על הסיכון הטמון במעשים מעין אלה בשורה של החלטות. כך לדוגמא נקבע בעניין סראיעה:

"התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה מהירה ברכב, קיבלה בשנים האחרונות ממדים מדאיגים. חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם, לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה." (בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 429 וראה גם בש"פ 6433/06 מדינה ישראל נ' אבולקיעאן, תק-על 2006 (3) 2209 והפסיקה הענפה המובאת בו ואף בש"פ 321/09 קוט נ' מדינת ישראל, תק-על 2009 (11) 996).

זאת ועוד, התנהגות העורר המתוארת מעלה חשש כבד להימלטות. כפי שהובהר, העורר לא רק סירב לבקשת המשטרה לעצור את הרכב, אלא אף עשה מאמצים כבירים למנוע את מעצרו במרדף רגלי וניסיון הסוואה. בעברו של העורר שתי הרשעות בעבירות התחזות, שאף הן מחזקות את החשש להימלטות. כל אלה מקימים עילת מעצר נפרדת (ראה בנסיבות דומות ע"מ 2811/06 חסין נ' התוב"ץ ואף ע"מ 3285/09 פרג' נ' התוב"ץ).

לאור האמור, גם אם נתחשב בנסיבות האישיות של העורר, נראה כי אין מקום גם כעת להזדקק לחלופת מעצר.

אי לכך, הנני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 8 בדצמבר 2009, כ"ב בכסלו התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: